נגישות היא לא מילה גסה
בתחילת חודש נובמבר הקרוב יכנס לתוקף חוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשע״ח 1998, ויחייב את כל בעלי העסקים הפרטיים והעיריות להנגיש את המרחב שבאחריותם ועל פי החוק ותקנותיו.
כחלק מכניסת החוק לתוקף (מעבר לשינויים הפיזיים במרחב), נדרשים כל המעסיקים הפרטיים והציבוריים שנותנים שירות לכלל הציבור להעביר את העובדים שלהם הדרכה וליצור מציאות חדשה של תקשורת והתנהלות מול קהלים שונים.
אם כיום אנו פועלים על פי התפיסה המיושנת של עיצוב ושירות המבוססים על פנייה למכנה המשותף או בהתאמה ל״אדם האידאלי״ הרי שכניסת החוק לתוקף תוביל אותנו באופן טבעי לעבר התפיסה שמכונה ״עיצוב אוניברסלי״ מושג שהוטמע על ידי האדריכל אמריקאי רונלד מייס לפני כ20 שנה ומתייחס לעיצוב שפונה לכלל האוכלוסיה (ילדים, זקנים ואנשים עם מוגבלות) ללא צורך בהתאמה או תוספת לעיצוב הקיים.
עכשיו דמיינו בעוד 10 שנים מרחב ציבורי ופרטי שבו מוכרת הבגדים בת ה19 לא גורמת לכם להרגיש איטיים לעומתה אלה מתאימה את הקצב שלה לקצב שלכם ונותנת כבוד לצרכים שלכם. דמיינו בתים שניבנים מלכתחילה מתוך מחשבה של נגישות ולא יאלצו אתכם לעבור דירה רק משום שהמעלית צרה מידי או שדלת הכניסה לביניין כבדה מידי וקשה לפתיחה.
דמיינו בית שאפשרויות ההנגשה שלו כמו ידיות תמיכה במקלחת או בשירותים לא מזכירות בתי חולים או מסמנת אתכם כבעלי מגבלה אלה נתפסות כאלמנט עיצובי מקובל ואף יוקרתי, ממש כמו שספסל בנוי או תלוי במקלחת הפך לאלמנט נחשב ועיצובי במקלחות פרטיות.
המגמה הזאת של העיצוב האוניברסלי והנגשה, משתלבת באופן מושלם עם החיזוי הדמוגרפי העתידי וניתוח נתוני הילודה שקובע את מה שכולנו מתחילים כבר להבין, עליית תוחלת החיים הממוצעת ובמקביל ירידה באחוזי הילודה העולמיים תוביל לכך שבשנת 2050 יעמוד אחוז המבוגרים מעל גיל 65 על כ28%-25%*. מצב זה יחולל בהכרח שינוי מהותי בחשיבה על תרבות הצריכה והמחיה של אנשים מעל גיל זה ויתבטא במגוון דרכים שעוד קשה לחזות ויצור סיגנון עיצובי מיוחד שיחגוג את הגיל השלישי, הרביעי והחמישי ויצוק לתוכו תוכן נוסף מאשר אלמנט הבטיחות הבסיסי שנהוג היום.
*מתוך נתונים של פרופ׳ דוד פסיג, עתידן, מתמחה בניתוח תחזיות טכנולוגיות, חברתיות וחינוכיות.
